פסק-דין בתיק ת"פ 2037-09

1. שני הנאשמים הודו על פי הסדר הטיעון בעבירות שבכתב האישום המתוקן, כאשר ההסכמה הייתה כי המאשימה תגביל את עצמה לעונש של ששה חודשים מאסר שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי, ואילו הסנגורים יוכלו לבקש שלא להרשיע את הנאשמים ולהסתפק בעונש של של"צ.
2. כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודו הנאשמים, האירוע אירע בעת שהם שירתו במשמר הגבול. ביום 29/3/08 הגיעו לתחנת דלק ליד היישוב ספיר. בתחנה שהו באותה עת שלוש נערות קטינות. הנאשמים רכשו וודקה וישבו עם הקטינות. המתלוננים הגיעו למקום, והצטרפו אל היושבים ואז התפתח וויכוח בין הנאשמים למתלוננים במהלכו ניסה הנאשם 2 לנגוח בראשו של אחד המתלוננים ואף קרע את חולצתו. הנאשם 1 נגח במתלונן אחר, ואף לקח בקבוק זכוכית והכה בו במתלונן. לאחר מכן השליכו הנאשמים כיסאות ושולחנות פלסטיק על אותו מתלונן. למתלונן נגרמו רגישות בגב מעל השכמה השמאלית ושטפי דם בקרקפת.
3. ב"כ המאשימה טען כי יש להרשיע את הנאשמים ולגזור את דינם לצד החומרה, בהתאם להסדר הטיעון. המאשימה הדגישה כי השניים שמשו כשוטרים בעת האירוע, בעצם היותם שוטרים מהווה מקור לציפייה מהם לנהוג בריסון ואיפוק. מדובר באלימות ברף גבוה, כאשר הנאשם 1 נגח במתלונן והכה אותו בבקבוק זכוכית, ואילו הנאשם 2 ניסה לנגוח במתלונן אחר וקרע את חולצתו. נציג המאשימה ציין כי מתסקירי שירות המבחן עולה כי הנאשמים לוקחים אחריות על המעשים רק באופן חלקי, וכן כי לא קיימת פגיעה של ממש בשיקומם המצדיקה להימנע מהרשעה. בנסיבות אלה, ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשמים ולגזור עליהם ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי מרתיע ופיצוי הולם למתלוננים.
4. ב"כ הנאשם 1 הדגיש כי התסקיר למעשה תומך בהימנעות מהרשעה ורק בגלל העדר פגיעה נמנע השירות מהמלצה כזו. הסנגור ציין כי הנאשם 1 עבד בעבר כמאבטח בקצא"א, וניסה להתחיל קורס אבטחה באל על אלא שבקשותיו נדחו על רקע תיק זה התלוי ועומד. לדברי הסנגור מדובר בנער צעיר שרק החל את חייו, ולכן על בית המשפט לשקול שיקול רחב לגבי עתידו ולגבי ההשפעה השלילית של הרשעה על שיקומו של הנאשם 1.
5. ב"כ הנאשם 2 הדגיש כי מהתסקיר עולה שהנאשם 2 הינו אדם נורמטיבי, בעל מערכת ערכים תקינה, ומדובר בהסתבכות יחידה וחד פעמית. ב"כ הנאשם 2 הגיש מכתבי המלצה לגבי שירותו של הנאשם 2 במג"ב, והמלצה נוספת מאת מנהל אירועים שאצלו עבד לפני שירותו הצבאי. עוד הוסיף הסנגור, כי האירוע החל בגלל שהנאשם 2 ביקש להגן על הקטינות שבני מיעוטים התחילו איתן, הוא ציין כי הרשעה תשפיע על עתידו של הנאשם וביקש להימנע מהרשעתו ולהסתפק בעונש של של"צ.
6. הנאשם 1 עצמו ביקש את רחמי בית המשפט, הוא הודה שעשה טעות וציין כי הוא עובד כעת במלון באילת ומתפקד באופן ראוי.
7. הנאשם 2 הדגיש את תרומתו במסגרת שירותו, הביע חרטה וציין כי התיק הזה כבר הפריע לו די בעברו ולכן יש להקל עימו הפעם.
8. תסקיר שירות המבחן לגבי הנאשם 1, מיום 11/7/11 מפרט כי הנאשם 1, עובד באופן מסודר, הוא בעל אינטליגנציה תקינה ומתפקד באופן תקין במסגרות חייו השונות. יחד עם זאת, במצבי כעס ותסכול נוטה לפעול באופן פזיז ובלתי שקול. הנאשם 1 ריצה עונש מאסר בכלא צבאי בשל עריקות, הוא ציין בפני שירות המבחן כי בעבר עבד בתחום האבטחה אולם לנוכח התיק הפלילי, נאלץ להפסיק עבודה זו. הנאשם 1 תיאר את האירוע באופן חלקי, התקשה להביע אמפתיה למתלוננים וביטא עמדה קורבנית. באשר לסוגית ההרשעה מדגיש שירות המבחן את הלבטים בעניין: מצד אחד מדובר באדם צעיר ללא הרשעות קודמות בעל שאיפות לעתיד, מצד שני שירות המבחן לא מצא נסיבות מיוחדות של פגיעה המצדיקות הימנעות מהרשעה, מה גם, כי הנאשם 1 התקשה לקחת אחריות על התנהגותו ולערוך בדיקה עצמית ביקורתית. בשקלול הנתונים נמנע שירות המבחן מלהמליץ להימנע מהרשעה, וקבע כי העדר הרשעה תהווה מסר מפחית אחריות באשר למשמעות התנהגותו. יחד עם זאת, המליץ שירות המבחן על עונש של של"צ שיעביר לנאשם מסר חד משמעי לגבי משמעות מעשיו.
9. תסקיר שירות המבחן לגבי הנאשם 2, מיום 22/2/11, מפרט כי הנאשם 2 השתחרר לפני שנתיים משירותו במג"ב. אף הוא בעל מערכת ערכים נורמטיבית ומתפקד באופן תקין. בתסקיר מתוארות נסיבות חייו הקשות והעובדה שלמרות שגדל בסביבה סוציו אוקונומית נמוכה ביקש לתרום למדינה ושירת כלוחם במג"ב כשנתיים וחצי. גם הנאשם 2 התייחס לעבירה באופן חלקי ומצמצם והתקשה לקחת אחריות על המעשים. הוא נטה להשליך את האחריות לאירוע על המתלוננים, ולהביע תחושות של כעס ועמדה קורבנית. שירות המבחן מתרשם כי הנאשם 2 מתקשה לערוך בדיקה עצמית, פנימית ביקורתית וזאת גם אחרי תהליכי עימות ושיקוף שנערכו עימו. באשר להעדר הרשעה, מדגיש שירות המבחן כי למרות שמדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי, הרי שהעדר הרשעה עלול להוות מסר המחזק דפוס של אי לקיחת אחריות. ולפיכך נמנע שירות המבחן מלהמליץ על העדר הרשעה. אף לגביו ישנה המלצה ל- 160 שעות של"צ.
10. העדר הרשעה - כללי: הכלל הוא הרשעת נאשם שנקבע כי ביצע עבירה פלילית. החריג הוא המנעות מהרשעה. פסק הדין המנחה בעניין הקריטריונים לאותם חריגים בהם אפשר ליתן פסק דין ללא הרשעה, הינו הלכת תמר כתב, שם קבעה כב' השופטת דורנר כדלקמן:

"...שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו - הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופיה של העבירה. אכן, ענישתו של נאשם היא אינדווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על -יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם. הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים:      
ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם;
שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל...." (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337 , 341-342 (1997), ההדגשות אינן במקור).

11. מכאן שלפי הלכת כתב, ראשית יש להוכיח פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. אין מדובר בפגיעה קלה, אלא בפגיעה קשה וקונקרטית. שנית, גם אם מוכחת פגיעה קשה כזו, יש לבחון אם טיבה של העבירה מאפשר העדר הרשעה, מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים. שני השיקולים הם כמובן מצטברים, ואין די באחד מהם בלבד כדי להצדיק המנעות מהרשעה.
12. כב' השופטת פרוקצ'יה קבעה כי:

"...בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע, ובהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים לעניין, ניתן לעשות שימוש בסמכות אי ההרשעה. לצורך כך, יש להתחשב, מצד אחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות והמסר הציבורי המתחייב מהן. מצד שני, יש לתת את הדעת לנסיבות אישיות שונות הקשורות בנאשם - גיל, עבר קודם, - אם נורמטיבי אם לאו, נתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי, והשפעת ההרשעה על סיכויי שיקומו. מעבר לכל אלה, יש גם לשקול במבט רחב את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללו, ואת המסר החברתי שאי ההרשעה טומן בחובו בנסיבות העניין הספציפי..." (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, (2007)).

13. בעניין קליין הנ"ל, מצא בית המשפט העליון להשיב את ההרשעה בעבירה של "תחבולה" חרף נסיבות אישיות מיוחדות של הנאשם.
14. יצויין כי כאשר מדובר בעובד ציבור שעבר את העבירה תוך כדי מילוי תפקידו, המקרים בהם יתאפשר שלא להרשיעו בדין - יהיו עוד נדירים יותר, כפי שנקבע:

"...אמנם אין לקבוע כלל מוחלט המחייב הרשעה בכל מקרה בו מדובר בעובד ציבור. אך היותו של הנאשם עובד ציבור מהווה שיקול משמעותי לדחות את עתירתו להימנע מהרשעה. המקרים בהם יזכה עובד ציבור לחסד יוצא הדופן של הימנעות מהרשעה הם נדירים..." (ת"פ (מחוזי ת"א) 40332/05 מדינת ישראל נ' אסנת אלון-לאופר, (2006)).